ד' ‏אלול ‏- ‏יום ‏שני

הסדר הדיגיטלי לא קל לי.
הגדרות שבניתי לי עובדות מצויין בינתיים: אני לא נכנס לרשתות החברתיות (כי אין לי את הסיסמא), האתרים מסיחי הדעת חסומים במחשב של העבודה. הבעיה היא עם הפרצות בגדר. במחשב בבית או בטלפון, אני מוצא את עצמי גולש לאתרים של הסחות דעת. המסקנה המתבקשת היא להוסיף "גדרות" גם שם, אך אני נתקל באתגרים טכניים - כדי לערוך את קובץ hosts בטלפון צריך root, ואני לא בטוח שבא לי להשקיע את הזמן בזה.
בינתיים התקנתי גרסת התנסות של האפליקציה freedom שחוסמת אתרים בטלפון, ובינתיים זה עובד אחלה. האם זה שווה 99₪ בשנה?

אור ‏לג' ‏אלול, מוצאי ‏שבת

השבת קראתי בעיקר את "הספר שהייתם רוצים שההורים שלכם יקראו, והילדים שלכם ישמחו שקראתם".

התחברתי לספר שמציג מודל הורות שמעודד הקשבה לילד וקבלה שלו ושל הרגשות שלו - ולשם כך גם קבלה עצמית והבנה של הדרך בה גידלו אותנו.
בהקשר של הסדר הדיגיטלי שאני מבצע בימים אלה - הספר מדבר הרבה על הסחות דעת - ולא באופן חיובי. בפרק שמדבר על רגשות, והאופן שבו אפשר להרגיל את הילדים לקבל את הרגשות שלהם ולהתמודד איתם, פיליפה קוראת להורים לקבל את הרגש של הילד, גם אם הוא כעס, עצב או כאב. להורים, שרוצים שהילדים שלהם יהיו מאושרים, יש נטיה לבטל את הרגש של הילד: "אל תבכה, זה לא כל כך כואב", או להסיח את דעתה של הילדה: "את בוכה כי אמא הלכה? בואי תראה סרטון ביוטיוב". אלה כמובן לא דרכים טובות לגדל אנשים שמרגישים בנח עם הרגשות שלהם, וזה לא מלמד איך להתמודד עם קשיים. (הדרך המומלצת היא לשבת עם הילד, לנסות להבין ולשיים את התחושה שלו, להציע לו חיבוק - שזו כנראה הסחת דעת חיובית, ורק אז לנסות להציע לו פעילות אחרת). למעשה, ההצעה שחוזרת על עצמה היא לחשוב איך היינו רוצים שיתנהגו אלינו כמבוגרים, כשעצוב לנו או קשה לנו, ולהתנהג באופן דומה לילדים.
בחלק שמדבר על "תנאים לבריאות נפשית טובה", מוקדש עמוד ל"מה קורה כשאנחנו מכורים לטלפון", שסיפק עוד מוטיבציה לשאיפה שלי לשינוי. למרות שאנחנו נוכחים באותו חלל עם הילדים שלנו, אנחנו מחמיצים את הסימנים שלהם והבקשות לקשר, כי אנחנו עסוקים בטלפון. גם כאן מופיעה ההשוואה ק איך תרגישו אם במהלך יציאה עם חבר הוא רוב הזמן יסתכל בטלפון? כנראה שזה לא יעשה טוב למערכת היחסים (בעיקר אם לכם אין טלפון זמין). בהמשך מופיעה השוואה להורים אלכוהוליסטים ומכורים לסמים, שאינם הורים טובים במיוחד כיוון שה"חומר" נמצא בראש סדר העדיפויות שלהם, וילדיהם לא מקבלים את תשומת  הלב שהם צריכים. בספר נטען שהמכורים לטלפון לא רחוקים מהם. ההמלצה הספר היא לא לשחק בטלפון או לבדוק הודעות במשך זמן בסביבת הילדים. מעבר לשלילת הקשר, נוצר אצל הילדים חלל ריק מהסוג שעלול ליצור התמכרויות בעתיד, כדי לסכל תחושת ניתוק. יש גם סכנה שהילדים יפתחו התמכרות למסכים - כתחליף. פיליפה קוראת לתקן את מערכת היחסים עם הילדים באמצעות הפסקת ההתעלמות מהם.
אני חושב על הורים שמכורים לסיגריות שלעולם לא יעשנו ליד הילדים שלהם כדי לא לפגוע בהם, אלא יקחו "הפסקות עישון" במרפסת. אולי זה מודל שימוש מתאים יותר בטלפונים - במקום שהם יהיו איתנו כל הזמן ובכל מקום - יוגדר להם מקום שימוש ופרקי זמן מוגבלים.


א' אלול - ערב שבת

 יום שישי הוא יום עם הרבה פוטנציאל להיות פחות מקוון. הסידורים, ההכנות, הילדים שבבית, מרחיקים אותי מהטלפון.

היום השתדלתי להמעיט בהאזנה לפודקאסטיםת כדי הסידורים, ואפילו הצלחתי לישון קצת בצהריים ולטייל עם בן השנתיים בשכונה ובגן השעשועים.

וזה מזכיר לי רשימה לא מלאה של מצבים ומקומות בהן אני משתמש בטלפון והייתי שמח להפסיק:

  • במיטה כשאני מתעורר
  • תוך כדי צחצוח שיניים
  • כשאני 'משגיח' על הילדים בגן שעשועים
  • כשאני עם הילדים באופן כללי
  • בפגישות (צריך להשאיר את הטלפון בחוץ - ואם הפגישה לא חשובה - עדיף לא להגיע אליה בכלל)
  • כשאני צופה בטלוויזיה
  • כשאני אוכל
  • כשאני הולך ברגל
  • מיד כשיוצאת שבת לראות "מה פספסתי"
  • במיטה לפני שאני נרדם
אני מרגיש שנגמלתי לגמרי משימוש בטלפון במקרים מסוכנים: בזמן נהיגה וכאשר אני משגיח על פעוטות ליד מכוניות.

קאל ניופורט ממליץ להתרגל לשני מצבים דומים אך מובחנים - ששניהם נחווים בתהליך ההפסקה הדיגיטלית, ואני מקווה שתרגול שלהם יעזור לי להשתמש בטלפון באופן יותר מכוון:
  1. שיעמום: בשנים האחרונות התרגלנו לא לסבול את השעמום. בכל פעם שהמח שלנו מרגיש שיעמום - מייד נדאג לספק לו גירוי - באמצעות הטלפון הנגיש שמחובר לאינטרנט האינסופי. ניופורט טוען שההתניה הפלובית הזו מפריעה לנו בחיים המקצועיים: כשאנחנו מנסים לעבוד על משימה קשה, המוח דורש את הגירוי. חשוב לתרגל אותו לכך שלא תמיד הוא יקבל אותו.
  2. התבודדות: המצב שבו אדם נמצא לבד עם מחשבותיו, בלי לקלוט או לעבד תוכן שמגיע ממישהו אחר - בלי לקרוא, בלי לצפות, בלי להאזין. בעבר הלא רחוק רוב האנשים היו במצב כזה במשך זמן רב כל יום, אך כיום - גם בהמתנה קצרה למעלית או אפילו במקום שגם המלך הולך אליו לבד - אנחנו מיד נשלוף את הטלפון ונצרוך תוכן חיצוני. המוח שלנו עדיין צריך זמן לעבד את המחשבות הפנימיות בעצמו. כשצמצמתי את ההאזנה לפודקאסטים - אמרתי שאני צריך קצת להקשיב לפודקאסט שמופק בתוך הראש שלי.
שבת היא ההפסקה הדיגיטלית שלי מאז ומתמיד. מעניין יהיה לשים לב לאיך אני נוהג כאשר הצורך בהסחת דעת מתעורר במהלך השבת. אעדכן מחר.


אור לא' אלול - סוף היום הראשון


למרבה השמחה, כחלק מההכנות שלי, ערכתי את קובץ hosts (ויקיפדיה) במחשב שלי - באופן כזה שאם אנסה לגשת לאתרים מסיחי הדעת, מתוך הרגל, אקבל הודעת שגיאה שתזכיר לי שאני לא רוצה לגלוש לאתרים כאלה. בקובץ הזה אפשר למפות כתובות אינטרנט מסויימות לכתובות IP באופן שהמחשב ישתמש במיפוי הזה לפני פניה לשרתי DNS חיצוניים (שמתרגמים בין הכתובת של האתר לכתובת ה-IP של המחשב שמחזיק את התוכן של האתר). את החשודים המידיים - פייסבוק, טוויטר, האקר-ניוז, ווינט - מיפיתי לכתובת 0.0.0.0 - ולכן כל פעם שהאצבעות ניסו לברוח להסחת דעת, הדפדפן הראה לי הודעת שגיאה.

כישלון בהתחברות במקום טוויטר

בגלל שלהרגלים הרעים יש דרכים מוזרות, מצאתי את עצמי נכנס לאתרי חדשות מגזריים ומוזרים - כתחליף לצורך בהפסקה. הנשק שלי כבר היה מוכן - בקלי קלות הוספתי את האתרים הסוררים לרשימה השחורה.

היה יכול להיות ממש מעניין לספור כמה פעמים הגעתי לדפים האלה במשך היום ולראות כמה זמן, אם בכלל, לוקח להפטר מההרגל הזה. לא מצאתי דרך לעשות את זה אוטומטית, אשקול לקראת השבוע הבא אם זה מספיק מעניין כדי לבדוק את ידנית.

פודקאסטים

נקודת חולשה שזיהיתי אצל עצמי היא האזנה לפודקאסטים. למרות שהסרתי מהטלפון את כל האפליקציות היעודיות, כולל ספוטיפיי שבה השתמשתי בחודשים האחרונים, מצאתי את עצמי מאזין לפודקאסטים דרך הדפדפן (בטלפון ובמחשב). האזנתי לפודקאסט "שאלות עמוקות" של קאל ניופורט שהספר שלו "מינימליזם דיגיטלי" מהווה השראה להפסקה עליה אני כותב. בפודקאסט הוא עונה לשאלות המאזינים - ותמיד השאלות והתשובות גורמות לי להרגיש שאני לומד להשתפר מההאזנה. הוא קצת מזכיר לי אדמו"ר שעונה לספקות שעולות אצל החסידים שלו. כמה שאלות נחמדות ששמעתי היום:

  • האם קינדל נחשב "מסך"? (לא - צריך להתייחס אליו כמו אל ספר "אמיתי"). 
  • האם האזנה לפודקאסט היא פחות "עמוקה" מקריאה של ספר (בדרך כלל האזנה לפודקאסט דורשת פחות, אבל יש פודקאסטים שדורשים מאמץ קוגניטיבי ומאפשרים למידה כמו ספרים), 
  • איך אפשר לבצע "עבודה עמוקה" בקבוצה (באמצעות "הלוח הלבן" - כמה אנשים שמתמודדים ביחד עם בעיה ויוצרים לחץ חברתי שלא מאפשר בריחה של אחד מהם להסחות הדעת, כי הוא יעכב את ההתקדמות ויאלץ את כולם לחכות שהוא ישלים את מה שפספס)
  • איך אפשר להתאים את GTD להווה (להבין שאי אפשר לפרק כל משימה לחלקים קטנים שאפשר לבצע בלי הרבה מחשבה, אלא יש משימות שדורשת עבודה עמוקה, ושלעבוד עם רשימות של משימות זה לא מספיק - צריך לתכנן את היום ואת השבוע לפי זמנים - ולהחליט על מה רוצים לעבוד מתי) 
  • ועוד...

התרגלתי להאזין לפודקאסט תוך כדי ביצוע מטלות - כמו שטיפת כלים ומטלות הכביסה, וגם כמסיח בזמן ריצה. לא קל לשנות את ההרגל - אבל אני מקווה שאצליח בימים הקרובים. למזלי, הטלפון שלי התחיל לעשות בעיות עם החיבור של האוזניות, אז הפסקתי עם המנהג להאזין לפודקאסטים בציבור (ברכבת, בסופר), ואני יותר נוכח במה שאני עושה.

אני עדיין מסתובב עם הטלפון לידי במשך חלק גדול מהיום - אבל בגלל שחלק גדול מההסחות נוטרלו, אני נוטה לבדוק שוב ושוב את המייל והווטסאפ - למרות שזה מאוד לא מתגמל מבחינת העניין והדופמין. מקווה שגם זה יקרה פחות במשך הימים הקרובים. כאן דווקא יש לי מדידה אוטומטית באמצעות digital well-being שסופרת כמה פעמים פתחתי את הטלפון וכמה זמן השתמשתי בכל אפליקציה בכל יום. אולי אנסה לנתח את הנתונים שם בהמשך ההפסקה (עוד לא מצאתי דרך נוחה לייצא את הנתונים).

מה קורא?

אתמול התחלתי לקרוא את atomic habits של James Clear בקינדל, וכבר קראתי 9% מהספר. בתחילת הספר הוא מסביר את הרעיונות הבסיסיים שמאחורי התפיסה שלו על הרגלים - על כך שהם מצטברים ושינוי קטן בהרגל (לטובה או לרעה) יצטבר להבדל גדול מאוד. היה מעניין לקרוא על ארבעת הבעיות בקביעת מטרות (על פני התמקדות בהרגלים - ובמערכת כולה):

  1. השגת המטרה היא רגעית - להבדיל משיפור ההרגלים שהוא נצחי. אם המטרה היא לצאת מהמינוס - אחרי מאמץ תשיג אותה, אבל ההרגלים שלך יגרמו לך להכנס למינוס שוב. החוכמה היא לשנות את ההרגלים - לשנות את המערכת, כך שלא תגיע שוב למצב שתצטרך להציב כמטרה לצאת ממנו.
  2. מטרות מתנגשות עם התקדמות לטווח ארוך - התחברתי מנסיון אישי לדוגמא של הרצים שלאחר חודשים של אימונים, מפסיקים את הכל וחוזרים להרגלים הישנים מיד אחרי התחרות אליה התכוננו. קליר קורה לזה "אפקט היו-יו" - המאמץ שהושקע כדי להשיג את המטרה מופסק אחרי ההשגה שלה, ואז ההתקדמות נפסקת גם היא.
  3. המטרה מגבילה את האושר - היא הופכת את האושר לבוליאני - או שתשיג את המטרה, ורק אז תהיה מאושר - או שלא. למעשה יש הרבה דרכים להשתפר, ומי שמתמקד במערכת ובהרגלים יכול להיות מרוצה מכך שדברים עובדים באופן כללי, ולא בגלל שהצליח להגיע למקום צר מאוד שהוגדר מראש.
  4. גם למפסידים וגם למנצחים יש את אותן מטרות. כשאנחנו קוראים על המצליחים שהציבו לעצמם מטרות והצליחו להגשים אותם - אנחנו סובלים מהטיית השורד. היו רבים שהציבו את אותן המטרות ולא עמדו בהם. כנראה שההבדל בינהם הוא ההרגלים והמערכת.
מעניין לקרוא את הספר במקביל להפסקה מהסחות הדעת. אני חושב האם החודש הזה הוא מטרה שהגדרתי לעצמי - או שהוא באמת יצליח להשפיע על ההרגלים שלי?

ל' אב, רגע לפני שמתחילים - שאלות ותשובות


למה מינימליזם דיגיטלי?

בתחילת 2019, קאל ניופורט פרסם את הספר "מינימליזם דיגיטלי - לבחור בחיים ממוקדים בעולם רועש". 
ההגדרה של "מינמליזם דיגיטלי" היא - פילוסופיית שימוש בטכנולוגיה, לפיה יש למקד את הזמן המקוון במספר מועט של פעילויות שנבחרו בקפידה והותאמו כך שיתמכו בדברים החשובים לך, ואז לוותר בשמחה על כל פעילות אחרת.
הרעיון הוא שבמקום שהמכשירים הדיגיטליים ישמשו להסחות דעת, לבזבוז זמן, להסטת הקשב שלנו ממה שחשוב לנו, במקום שהשימוש בכלים הדיגיטליים יהיה הרגל רע ואולי אפילו התמכרות - נשתמש בהם רק באופן כזה שמסייע למה שחשוב לנו ביותר בחיים - ובאופן המתאים ביותר לכך.
בספר מתואר תהליך לאימוץ פילוסופיה כזו. השלב הראשון הוא Digital Decultter - לעשות סדר דיגיטלי.

איך עושים סדר דיגיטלי?

  1. במשך 30 יום לוקחים הפסקה מכל טכנולוגיה אופציונלית (אפשר להשתמש רק בטכנולוגיות הכרחיות - למשל - כאלה שהכרחיות לעבודה).
  2. במהלך ההפסקה, לחפש ולגלות פעילויות והתנהגויות מספקות ובעלות משמעות.
  3. לאחר ההפסקה, להכניס מחדש טכנולוגיות אופציונליות לחיים, כשמתחילים מדף חלק. עבור כל טכנולוגיה כזו, צריך לבחון איזה ערך היא משרתת, ולהחליט איך בדיוק נשתמש בה כדי להביא את הערך הזה למירב.

למה אלול?

אלול, החודש האחרון בשנה העברית, מסמל זמן של חשבון נפש והזדמנות לשינוי לקראת התחלה של שנה חדשה. ההצעה של קאל ניופורט לקחת חודש של בחינת השימוש שלי בטכנולוגיה הדיגיטלית מסתדרת לי בדיוק עם האווירה של התקופה הזו בשנה.
כבר כמה שנים שאני מפסיק את השימוש בפייסבוק - הרשת החברתית המרכזית שבה אני משתמש - למשך חודש אלול. הבעיה שההפסקה הזו לא משאירה שום סימן אחרי שהיא נגמרת ואני חוזר להשתמש בפייסבוק, באופן דומה מאוד למה שהיה לפני ההפסקה. אולי כמו המעשנים שומרי השבת שמיד אחרי ההבדלה רצים אל הסיגריה (או כמו שאני רץ לטלפון במוצ"ש) - ההפסקה לא באמת משנה את המציאות בהמשך.
השנה אני רוצה להרחיב את ההפסקה לכל הטכנולוגיות הלא הכרחיות - כל הרשתות החברתיות, כל אתרי החדשות, וכל מה שמסיח את הדעת.
לאחרונה, אני מרגיש לא כל-כך בנוח עם השימוש שלי בטכנולוגיות הדיגיטליות: אני ניגש לטלפון מאוד קרוב לזמן שבו אני מתעורר, מתעדכן בתדירות גבוהה מדי בנושאים שקשורים לעבודה (מחוץ לשעות העבודה), בודק יותר מדי את hackernews וקבוצות "שימושיות" בפייסבוק, ולא מצליח "להשתעמם" ולהתמודד עם המחשבות שלי, ורץ לחפש דופמין או הסחת דעת במכשיר הסלולרי. מקווה שהתהליך שאעבור במהלך החודש הזה יעזור לי בשנה הבאה לעשות שימוש הרבה יותר מושכל ומכוון בטכנולוגיה הדיגיטלית.

למה בלוג?

בעיקר כמזכרת לטובת העתיד. אני מוצא את עצמי מאוד נהנה לקרוא דברים שכתבתי לפני הרבה שנים, לקבל הצצה למצב שבו הייתי כשכתבתי את הטקסט.
בנוסף, אני מקווה שהרפלקציה במהלך החודש הזה תעזור לי להבין יותר טוב - האם הצלחתי? איפה התקשתי? איך הרגשתי עם השינוי? אני חושב שכתיבה תאפשר לי לבחון את החוויה שלי ואולי גם תזכיר לי את המסלול שעברתי.
להפתעתי, כחלק מההכנות שלי להפסקה גיליתי פוסט שכתבתי לפני שנה, בו תיארתי איך אני מתכוון לבצע Digital Declutter (אז קראתי לזה "גמילה". עכשיו זה מרגיש לי כמו ביטוי חזק מדי). אני חושש שלא הצלחתי להתמיד בתהליך הזה, ושההשפעה שלו הייתה מאוד מוגבלת - אבל לא המשכתי לכתוב - אז אני לא יכול להיות בטוח.
לבסוף, העובדה שאני מפרסם את הבלוג הזה לאינטרנט בזמן אמת עשויה להגדיל את המחויבות שלי לתהליך.
אגב, כתבתי לפני הרבה שנים בלוג על ההשתתפות שלי בתכנית אלול של בית פרת, אז זה לא הבלוג הראשון על אלול שאני כותב.

איך התכוננתי

  1. רפרפרתי שוב על הספר של קאל ניופורט כדי להתרענן ולהזכר בנקודות המרכזיות, תוך התמקדות בפרק שמדבר על ההפסקה בת 30 הימים.
  2. עברתי על כל האפליקציות והשימושים בטלפון שלי והחלטתי איזה מהם הכרחיים ואני אהיה חייב להמשיך להשתמש בהן גם במהלך חודש אלול, ואיזה מהם לא הכרחיים ולכן לא אשתמש בהם. קבוצה שלישית הן אפליקציות הכרחיות לעבודה, אך לא הכרחיות מעבר לשעות העבודה - כמו למשל - workplace  - המוצר של פייסבוק למקומות עבודה.
  3. מחקתי את האפליקציות הלא הכרחיות, איפסתי את הסיסמאות לפייסבוק וטוויטר ו"שכחתי" אותן מיד - כדי להקשות מאוד על עצמי את השימוש בכלים שאני לא רוצה להשתמש בהם.
  4. בחרתי כמה נושאים שאני מתכוון להתמקד בהם במהלך החודש - למשל - למקד את הקשב שלי במשפחה ובילדים, לקרוא וללמוד, להתאמן ולרוץ, לתרגל מדיטציה. בפרט, תכננתי מה לעשות כאשר אני אחוש את ה"גירוד" שבו יש לי צורך בהסחת דעת שבשיגרה הייתי מספק אותה באמצעות כלים דגיטליים. הפעם אני מתכוון לקרוא ספר, ולשם כך אני מתכוון להסתובב יותר עם הקינדל שלי במהלך החודש.
מתכנן להצליח בהפסקה ובתיעוד שלה, ומקווה שיהיה מעניין ומועיל.