למרבה השמחה, כחלק מההכנות שלי, ערכתי את קובץ hosts (ויקיפדיה) במחשב שלי - באופן כזה שאם אנסה לגשת לאתרים מסיחי הדעת, מתוך הרגל, אקבל הודעת שגיאה שתזכיר לי שאני לא רוצה לגלוש לאתרים כאלה. בקובץ הזה אפשר למפות כתובות אינטרנט מסויימות לכתובות IP באופן שהמחשב ישתמש במיפוי הזה לפני פניה לשרתי DNS חיצוניים (שמתרגמים בין הכתובת של האתר לכתובת ה-IP של המחשב שמחזיק את התוכן של האתר). את החשודים המידיים - פייסבוק, טוויטר, האקר-ניוז, ווינט - מיפיתי לכתובת 0.0.0.0 - ולכן כל פעם שהאצבעות ניסו לברוח להסחת דעת, הדפדפן הראה לי הודעת שגיאה.
 |
כישלון בהתחברות במקום טוויטר
|
בגלל שלהרגלים הרעים יש דרכים מוזרות, מצאתי את עצמי נכנס לאתרי חדשות מגזריים ומוזרים - כתחליף לצורך בהפסקה. הנשק שלי כבר היה מוכן - בקלי קלות הוספתי את האתרים הסוררים לרשימה השחורה.
היה יכול להיות ממש מעניין לספור כמה פעמים הגעתי לדפים האלה במשך היום ולראות כמה זמן, אם בכלל, לוקח להפטר מההרגל הזה. לא מצאתי דרך לעשות את זה אוטומטית, אשקול לקראת השבוע הבא אם זה מספיק מעניין כדי לבדוק את ידנית.
פודקאסטים
נקודת חולשה שזיהיתי אצל עצמי היא האזנה לפודקאסטים. למרות שהסרתי מהטלפון את כל האפליקציות היעודיות, כולל ספוטיפיי שבה השתמשתי בחודשים האחרונים, מצאתי את עצמי מאזין לפודקאסטים דרך הדפדפן (בטלפון ובמחשב). האזנתי לפודקאסט "שאלות עמוקות" של קאל ניופורט שהספר שלו "מינימליזם דיגיטלי" מהווה השראה להפסקה עליה אני כותב. בפודקאסט הוא עונה לשאלות המאזינים - ותמיד השאלות והתשובות גורמות לי להרגיש שאני לומד להשתפר מההאזנה. הוא קצת מזכיר לי אדמו"ר שעונה לספקות שעולות אצל החסידים שלו. כמה שאלות נחמדות ששמעתי היום:
- האם קינדל נחשב "מסך"? (לא - צריך להתייחס אליו כמו אל ספר "אמיתי").
- האם האזנה לפודקאסט היא פחות "עמוקה" מקריאה של ספר (בדרך כלל האזנה לפודקאסט דורשת פחות, אבל יש פודקאסטים שדורשים מאמץ קוגניטיבי ומאפשרים למידה כמו ספרים),
- איך אפשר לבצע "עבודה עמוקה" בקבוצה (באמצעות "הלוח הלבן" - כמה אנשים שמתמודדים ביחד עם בעיה ויוצרים לחץ חברתי שלא מאפשר בריחה של אחד מהם להסחות הדעת, כי הוא יעכב את ההתקדמות ויאלץ את כולם לחכות שהוא ישלים את מה שפספס)
- איך אפשר להתאים את GTD להווה (להבין שאי אפשר לפרק כל משימה לחלקים קטנים שאפשר לבצע בלי הרבה מחשבה, אלא יש משימות שדורשת עבודה עמוקה, ושלעבוד עם רשימות של משימות זה לא מספיק - צריך לתכנן את היום ואת השבוע לפי זמנים - ולהחליט על מה רוצים לעבוד מתי)
- ועוד...
התרגלתי להאזין לפודקאסט תוך כדי ביצוע מטלות - כמו שטיפת כלים ומטלות הכביסה, וגם כמסיח בזמן ריצה. לא קל לשנות את ההרגל - אבל אני מקווה שאצליח בימים הקרובים. למזלי, הטלפון שלי התחיל לעשות בעיות עם החיבור של האוזניות, אז הפסקתי עם המנהג להאזין לפודקאסטים בציבור (ברכבת, בסופר), ואני יותר נוכח במה שאני עושה.
אני עדיין מסתובב עם הטלפון לידי במשך חלק גדול מהיום - אבל בגלל שחלק גדול מההסחות נוטרלו, אני נוטה לבדוק שוב ושוב את המייל והווטסאפ - למרות שזה מאוד לא מתגמל מבחינת העניין והדופמין. מקווה שגם זה יקרה פחות במשך הימים הקרובים. כאן דווקא יש לי מדידה אוטומטית באמצעות digital well-being שסופרת כמה פעמים פתחתי את הטלפון וכמה זמן השתמשתי בכל אפליקציה בכל יום. אולי אנסה לנתח את הנתונים שם בהמשך ההפסקה (עוד לא מצאתי דרך נוחה לייצא את הנתונים).
מה קורא?
אתמול התחלתי לקרוא את atomic habits של James Clear בקינדל, וכבר קראתי 9% מהספר. בתחילת הספר הוא מסביר את הרעיונות הבסיסיים שמאחורי התפיסה שלו על הרגלים - על כך שהם מצטברים ושינוי קטן בהרגל (לטובה או לרעה) יצטבר להבדל גדול מאוד. היה מעניין לקרוא על ארבעת הבעיות בקביעת מטרות (על פני התמקדות בהרגלים - ובמערכת כולה):
- השגת המטרה היא רגעית - להבדיל משיפור ההרגלים שהוא נצחי. אם המטרה היא לצאת מהמינוס - אחרי מאמץ תשיג אותה, אבל ההרגלים שלך יגרמו לך להכנס למינוס שוב. החוכמה היא לשנות את ההרגלים - לשנות את המערכת, כך שלא תגיע שוב למצב שתצטרך להציב כמטרה לצאת ממנו.
- מטרות מתנגשות עם התקדמות לטווח ארוך - התחברתי מנסיון אישי לדוגמא של הרצים שלאחר חודשים של אימונים, מפסיקים את הכל וחוזרים להרגלים הישנים מיד אחרי התחרות אליה התכוננו. קליר קורה לזה "אפקט היו-יו" - המאמץ שהושקע כדי להשיג את המטרה מופסק אחרי ההשגה שלה, ואז ההתקדמות נפסקת גם היא.
- המטרה מגבילה את האושר - היא הופכת את האושר לבוליאני - או שתשיג את המטרה, ורק אז תהיה מאושר - או שלא. למעשה יש הרבה דרכים להשתפר, ומי שמתמקד במערכת ובהרגלים יכול להיות מרוצה מכך שדברים עובדים באופן כללי, ולא בגלל שהצליח להגיע למקום צר מאוד שהוגדר מראש.
- גם למפסידים וגם למנצחים יש את אותן מטרות. כשאנחנו קוראים על המצליחים שהציבו לעצמם מטרות והצליחו להגשים אותם - אנחנו סובלים מהטיית השורד. היו רבים שהציבו את אותן המטרות ולא עמדו בהם. כנראה שההבדל בינהם הוא ההרגלים והמערכת.
מעניין לקרוא את הספר במקביל להפסקה מהסחות הדעת. אני חושב האם החודש הזה הוא מטרה שהגדרתי לעצמי - או שהוא באמת יצליח להשפיע על ההרגלים שלי?
