איך לשרוד את שירת הסירנה? אור לי"ג אלול, יום שלישי

תומאס שלינג פותח את המאמר שלו שהזכרתי בפוסט הקודם, "המאבק האינטימי על שליטה עצמית" בציטוט מתוך האודיסאה של הומרוס. אביא אותו כאן בתרגום של טשרניחובסקי מתוך פרויקט בן יהודה:

תְּחִלָּה תָּבֹא לִנְאוֹת הַסִּירֵנוֹת שֶׁהֵנָּה מַקְסִימוֹת

כָּל-בְּנֵי-הָאָדָם הַבָּאִים לְמִשְׁכְּנוֹתֵיהֶן, וּבְיַעַן

כָּל-הַקָּרֵב לִשְׁמֹעַ שִׁירָתָן אֶת-שִׁיר הַסִּירֵנוֹת

בְּאִי-יְדִיעָתוֹ, לְעוֹלָם לֹא יָשׁוּב אֶל-בֵּיתוֹ נַחֲלָתוֹ;

אִשְׁתּוֹ וְטַפּוֹ לֹא עוֹד לָשִׂישׂ עָלָיו יוֹסִיפוּ,

כִּי הַסִּירֵנוֹת תִּקְסֹמְנָה לוֹ בְּכִשְׁפֵי שִׁירֵיהֶן הַמְצַלְצְלִים.

יוֹשְׁבוֹת הֵן וְשָׁרוֹת בַּכָּר, וְסָבִיב נֶעֶרְמוּ הַרְבֵּה

עַצְמוֹת בְּנֵי-אָדָם מַרְקִיבִים, וְעוֹרָן הַצָּפוּד עֲלֵיהֶן.

שְׂטֵה וַעֲבֹר, וּלְרֵעֶיךָ תִּסְתֹּם אָזְנֵיהֶם בִּפְקָקִים,

בְּדוֹנַג רַךְ וְרַב-מֶתֶק לְמַעַן שָׁמֹעַ לֹא יִשְׁמַע

אִישׁ מֵהֶם; אַךְ אִם-תִּרְצֶה נַפְשְׁךָ שְׁמֹעַ שִׁירָתָן,

יִקְשְׁרוּ כַּפּוֹת יָדֶיךָ וְרַגְלֶיךָ אֶל-כַּנַּת הַתֹּרֶן

שֶׁל-הָאֳנִיָּה הַמְּהִירָה, מְעֻמָּד תְּעֻקַּד בַּחֲבָלִים,

לְמַעַן תַּעֲלֹז נַפְשְׁךָ לִשְׁמֹעַ אֶת-קוֹל הַסִּירֵנוֹת.

אֶפֶס אִם-תִּפְצַר בְּרֵעֶיךָ לְפַתַּח הַכְּבָלִים אוֹ תְצַוֵּם,

כֵּן יוֹסִיפוּ וְיַרְבּוּ עָלֶיךָ חַרְצֻבּוֹת וַחֲבָלִים.

קירקה מסבירה להומרוס איך להתמודד עם שירת הסירנות הממגנטת ומהפנטת. למעשה יש שתי דרכים -הדרך הראשונה, אותה הומרוס מיישם על המלחים שלו - היא לאטום את האוזניים בשעוות דבורים. אם לא שומעים את השירה - היא לא יכולה להשפיע. הדרך השניה - אותה הוא מאמץ בעצמו - מאפשרת לו בכל זאת לשמוע את השירה, מבלי לשלם את המחיר על כך - על ידי קשירתו אל תורן הספינה וציווי על המלחים לא להקשיב לו כאשר יבקש מהם להתיר את הקשרים.

אני חושב שהנמשל שימושי מאוד לתהליך של שינוי הרגלים. צריך להתכונן מראש למצב המסוכן, ולהגביל את עצמנו - לצמצם את האפשרויות שבהן אנחנו עלולים ליפול.