אחרי שלושה שבועות שאני משתדל לכתוב כאן על הניסיונות שלי לצמצם בשימוש ברשתות חברתיות, אתרי חדשות וטכנולוגיה מסיחת דעת, קרה מקרה קצת מבאס, שבהחלט הביא לצמצום בשימוש שלי במכשיר הסלולרי.
לא ברור למה, אבל לקחתי איתי את הטלפון כשהלכתי לתלות כביסה. הנחתי אותו על המתלה, וסידרתי והזזתי את המתלה השני, ואז שמעתי את הרעש המבאס של הטלפון שנופל על הרצפה, וכשהרמתי אותו התבאסתי לראות את המסך השבור.
האמת - תזמון מושלם.
כמה מסקנות בינתיים:
זה ממש מבאס להשתמש בטלפון עם מסך שבור. אי אפשר לראות טוב את המסך, בעיקר כשהוא בצבעים בהירים, זה ממש לא נעים למגע באצבע, וזה מלחיץ שחתיכות מסך עומדות להתפזר לכל עבר.
למרות זאת, עדיין אפשר להשתמש בטלפון - אבל זה ממש לא עושה חשק. גם התזכורת החוזרת של הכישלון בשמירה על הטלפון, גם הקנס הצפוי של התיקון או הרכישה של מכשיר חדש, וגם התחושות הפיזיות שהזכרתי בפסקה הקודמת. אז אני משתמש פחות בטלפון, ומעדיף להשתמש במחשב - וזה ממש נפלא! כי את המחשב היא אפשר לפתוח ״תוך כדי״, והוא לא כל הזמן בכיס או ביד, וצריך קודם לסיים את מה שאני עושה עכשיו, ורק אז אפשר לפתוח את המחשב, ולכן - אני פחות "זמין" ויותר נוכח.
הפנטזיה לא לתקן ולא להחליף את הטלפון מתעוררת. הרצון לקלוט את המסר שמישהו שידר לי כהטלפון שלי נשבר, ולכל היותר להחליף אותו בנוקיה ישנה של פעם, עם שיחות וסמס אבל בלי אינטרנט.
ומיד להבין כמה זה לא ריאלי לוותר על הסמארטפון.
היום כולנו מתקשרים בעיקר דרך וואטסאפ, מעבירים ומקבלים כסף בביט, מצלמים ושולחים כל מה שצריך - ואפילו בשביל לשלוח אישורי בריאות לבית הספר של הילדים או להזמין ולהציג אישור נסיעה ברכבת - צריך סמארטפון. אני משתמש בו כדי לדעת אם פספסתי את האוטובוס וכדאי שאצעד ברגל הבית, וכדי לבדוק את היומן ואת המשימות שלי. הייתי יכול להעתיק את סדר היום וההתחיבויות שלי ליומן או לפנקס כל בוקר, לבקש ממי שרוצה להעביר לי כסף לשלוח אותו לאשתי, להזמין ולהדפיס אישורים לרכבת לפי שאני יוצא מהבית, אבל זה דורש כל כך הרבה תכנון מראש וחוסר נוחות - שאני אפילו לא מוכן באמת לנסות.
אז בינתיים הזמנתי טלפון חדש וזול שאנסה להתקין עליו רק מה שבאמת צריך, ואני מתכנן גם לקנות טלפון טיפש, כדי שתהיה לי האפשרות לצאת מהבית בלי ה״חכם״, ועדיין להיות זמין למי שחשובים לי באמת, ועד שהחדש יגיע אני אהנה מהצמצום של השימוש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה