התמכרות - זה רציונלי? י' אלול, יום ראשון

 כשמוותרים על הרשתות החברתיות יש יותר זמן לקרוא ספרים.

השבת קראתי את "יש היגיון בחיים - החוקים הכלכליים שמאחורי הכל", של טים הרדפורד. בספר, הרדפורד מנסה להסביר התנהגויות שנראות בלתי הגיוניות לכאורה, ולהראות את ההיגיון הכלכלי שמאחורי ההתנהגות.

הפרק השני, שנקרא "לאס וגאס", עוסק בין השאר בשאלת ההתמכרות. קצת מבאס להודות, אבל ההרגל לשימוש רב ברשתות חברתיות, ובהסחות הדעת הדיגטליות, כל הזמן עלה בראשי, כשקראתי על המכורים להימורים, סיגריות, קפה וסמים.

הפרק שמתחיל בתיאור תורת המשחקים ויישומה בפוקר, וממשיך למלחמה הקרה על הדמיון וההבדל בינה לבין פוקר (במלחמה קרה, בניגוד לפוקר, זה לא משחק סכום אפס - שבו צד אחד מנצח וצד שני מפסיד. בתקיפה גרעינית הדדית בהחלט ייתכן ששני הצדדים - וכל העולם - יפסידו), ואז מגיע לדיון על התמכרות. אני מרגיש שחלק מהמעברים בספר בין נושא לנושא מתבצעים באופן תלמודי. אחרי הזכרת שמו של זוכה פרס נובל תומס שלינג ותפקידו בניהול המלחמה הקרה, עוברים לדון במלחמה הפרטית שלו בהתמכרות לעישון. הוא חשב שניתן לנתח התמכרות בעזרת הנחת הרציונליות - כמו בתורת המשחקים. אבל פסיכולוגים, משפטנים וסוציולוגים - שהיו איתו חברים איתו בועדה של האקדמיה הלאומית למדעים בנושא שימוש בסמים והתמנהגות התמכורתית, חשבו אחרת. הם סברו שמכורים הם אנשים בלתי רציונליים וחסרי אונים. - ההיגיון - כיוון שידוע שעישון והירואין ממכרים וגורמים לתוצאות נוראיות - אנשים שבוחרים להתחיל בהרגל הממכר הם בהכרח בלתי רציונליים.

לעומתם - הכלכלנים קווין מרפי וגארי בקר הגיעו למסקנה שההתמכרות היא רציונאלית לחלוטין. גם ההחלטה להתחיל להשתמש במנהג שעשוי להפוך לממכר - היא רציונלית, והסיכון בהתמכרות ובאומללות נלקח בחשבון, וגם ההחלטה להמשיך - במקום להמשיך בהתמכרות במקום לבחור את יסורי הגמילה - היא רציונאלית. לדוגמא - אני שותה כל בוקר כוס קפה בבית ועוד כוס קפה בעבודה. כשאני לא שותה קפה בבוקר - כואב לי הראש, ואני מרגיש את החוסר. כשבוע לפני צומות - אני מפסיק את שתיית הקפה כדי להקל על עצמי את הצום. במקום להתמודד עם הסבל של המחסור בקפאין ביום שבו אני לא שותה ולא אוכל בכלל - אני מחלק את כאבי הגמילה עם עוד כמה ימים - שבהם אני שותה הרבה מים או תה בלי קפאין במקום הקפה. אחרי הצום - כשאני למעשה כבר גמול מקפה - אני מחליט לחזור לשתות - באופן רציונלי - כיוון שאני מרגיש שהטעם והאפקט שיש לקפה עלי - שווה את ההתמכרות. לפי בקר ומרפי - המכורים להימורים ואפילו לסמים - מתנהגים באופן דומה. את ההחלטה להתחיל להשתמש בסמים - משווים להחלטה להתחתן: רוב האנשים מאושרים בהתחלה - סטטיסטית חלק סובל ומחליט להתמודד עם יסורי הגמילה/הגירושין, וחלק נשאר בנישואין אומללים - או בהתמכרות מאמללת. עוד חיזוק לטענת הרציונליות מוצאים החוקרים בממצאים שמראים שהמחיר של סיגריות ושאר חומרים ממכרים משפיע על הצריכה של מכורים (ועלייה רצינית תשפיע אפילו יותר על משתמשים כבדים מאשר מתשתמשים קלים - שפחות רגישים למחיר).

שלניג גישר בין שתי הדעות - זו שרואה במכורים מטורפים לעומת זו שמסבירה שהבחירה שלהם היא רציונלית - באמצעות תיאור ההתמכרות בתור מאבק אינטימי על שליטה עצמית. ישנם חלקים שונים בנפש האדם - או אולי במח שלו - שנאבקים בינהם. אחד מעדיף את הדופומין והסיפוק בטווח הקצר, והאחר יכול לראות לטווח ארוך, ומבין את ההשפעה על העתיד של המעשים. (הדיכוטומיה הזכירה לי את "מערכת 1" - האינטואטיבית והשולפת, אל "מערכת 2" שמבקרת ובודקת ושוקלת - אותם הציג דניאל כהנמן שהסביר איך אנחנו חושבים). שלינג מתאר במאמר אסטרטגיה שעוזרת לניהול העצמי: לנהל את עצמך כאילו אתה מנהל מישהו אחר. אם הורה לא רוצה שהילד שלו יתגרד תוך כדי שינה - הוא יכול לשים לילד כפפות. באופן דומה - מי שרוצה להפסיק להתגרד בעצמו - יילך לישון עם כפפות. מי שרוצה לא לשתות משקאות ממותקים - ידאג לא להכניס את המשקאות האלה לבית שלו - כדי לא להתפתות ולשתות ברגע של חולשה.

כל כך מתאים לחודש אלול ולחזרה בתשובה.

שיר חדש של אהרון רזאל ואביתר בנאי - המבוסס על דבריו של הרמב"ם בהלכות תשובה - נקרא "אני אחר", ומתאר את הדיכוטמיה בין האני שחטא - לאני ששב בתשובה. זה לא אותו האיש.

מִדַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה לִהְיוֹת הַשָּׁב ... מִתְרַחֵק הַרְבֵּה מִן הַדָּבָר שֶׁחָטָא בּוֹ⁠ וּמְשַׁנֶּה שְׁמוֹ, כְּלוֹמַר: אֲנִי אַחֵר וְאֵינִי אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁעָשָׂה אוֹתָם הַמַּעֲשִׂים