במסגרת ה"סדר הדיגיטלי" שאני מבצע, עניין אותי לשמוע מה יש למיכה גודמן לומר על טכנולוגיה וההשפעה שלה עלינו. בספרו האחרון, "חזרה בלי תשובה", הוא מקדיש פרק לרעיון שהמסורת היהודית יכולה לעזור לנסח פתרונות לאתגרי האדם המודרני, למשל באמצעות אימוץ הרעיון של "שבת" בהקשר השימוש בטכנולוגיה.
החיפוש הוביל אותי להרצאה אחרת שלו, מכנס ״מאין data״ של בית אביחי, מיוני 2019, ״מבט חדש על יחסי אדם-טכנולוגיה״. בהרצאה הוא מבקש להציג את הטכנולוגיה הדיגיטלית - הסמארטפונים וה"מסכים" - לא רק כ"קידמה" שמקדמת את האנושות למקום טוב יותר - אלא כ"עיסקה" - טרייד אוף - שבה בתמורה ליתרונות והיכולות הרבות שאנחנו מקבלים - אנחנו מוותרים על כישורים אנושיים מהותיים - על האמפתיה שלנו ועל הקשב והנוכחות שקשורים לאושר שלנו. מוזמנים לצפות, או לקרוא את הסיכום/תמלול שלי על ההרצאה.
בעקבות מרשל מקלוהן, מיכה טוען שטכנולגיה איננה תמיד קידמה, אלא עסקה - trade off. אנחנו מקבלים משהו הודות לטכנולוגיה - אך בתמורה - מוותרים על משהו אחר. הבעיה היא שמה שאנחנו מקבלים הוא מאוד בולט ונוצץ - ואילו מה שאנחנו מאבדים הוא יותר מדורג ואיטי, ולכן קשה להבחין בו.
לדוגמא - אחת הטכנולוגיות הראשונות שהאדם הקדמון המציא היא גרזן האבן - הוא שימש בעיקר לגריסת מזון, מה שאיפשר לאדם ללעוס את המזון שלו במשך הרבה פחות זמן. יובל נוח הררי טוען ששימפנזים לועסים במשך 6 שעות ביום, והאדם לועס רק שעה אחת ביום. הרווחנו את הזמן שלוקח ללעוס מזון, אך בתמורה, הלסת שלנו נחלשה, והשיניים שלנו קטנו.
בהמשך - כשהומצאו שעוני היד, הרווחנו את היכולת לתכנן את הזמן שלנו, לתאם עם אנשים אחרים - הרווחנו את היכולת לשלוט על הזמן. איבדנו את האינטואיציה שלנו לגבי הזמן. את היכולת לזהות את הזמן לפי גובה הצל, הפכנו לפחות רגישים לזמן שקיעת השמש. בעבר - האדם הרגיש את הזמן. האדם קיבל כח, אך איבד מיומנות.
תוכנות ניווט - לפני כן היינו צריכים לפתוח מפה, להבין איפה אנחנו, לבקש עזרה מאחרים. הרווחנו כח ויכולת ניווט - אבל איבדנו את מיומנות הניווט.
כנראה שרוב האנשים יסכימו לעסקאות האלה שתוארו עד עכשיו. אבל זה רק מבוא לעסקאות יותר קיצוניות.
למשל - הטכנולגיה מאפשרת לנו לתקשר עם אנשים מאוסטרליה, או ליצור שוב קשר עם אנשים מהתיכון. אבל מה אנחנו מאבדים בתמורה? שרי טורקל, חוקרת את ההשפעה הפסיכולוגית של השימוש במסכים, הבחינה - שהאמפתיה הולכת ומתנוונת. הגדרה של דניאל גולדמן לאמפתיה - ״היכולת להרגיש את מה שאדם אחר מרגיש״. לא להבין מה אדם חושב, אלא להרגיש מה שמישהו אחר מרגיש. כשאתה רואה מישהו מחליק במדרגות - וזה כואב לך. אדם נתפס ברגע מביך - ואתה מרגיש מובך - כי אתה מרגיש את המבוכה שלו.
יש מי שסבור שאמפתיה היא המנוע של החיים המוסריים שלנו - הרצון למנוע סבל של אחר נובע מהצורך לצמצם את הסבל שלנו.
בעולם המערבי יש נפילה של 40% במדידות האמפתיה. הגרעון האמיתי בעולם הוא גרעון רגשי - גרעון באמפתיה.
שריל טירקל מסבירה - למה זה קורה - אמפתיה זה שריר. אם אתה לא מאמן ומפעיל אותו - הוא מתנוון. התרגיל שמחזק ומאמן אמפתיה הוא שיחה פנים אל פנים. אנשים נפגשים וכל אחד נותן את מלוא תשומת הלב לשני. ההחלשות של האמפתיה נובעת מכך שאנשים מדברים פחות פנים אל פנים. ככל שהשיחה יותר קשה ובעלת אלמנט מביך - ביקורת, תודה, סליחה, כך היא מחזקת יותר את השיחה הקשה. בעולם שבו שיחות קשות קורות דרך מסך, כדי להמנע מהמבוכה, אנחנו מאבדים את ההזדמנות לאמן את שריר האמפתיה, ולכן האמפתיה נחלשת.
יכולות רגשיות בסיסיות שבלב האנושיות שלנו נחלשות.
מאוד ברור מה הרווחנו - את האפשרויות הטכנולוגיות לתקשר, אך קשה יותר לראות מה הפסדנו - את היכולת הרגשית לתקשר.
דבר נוסף שאנחנו מאבדים: הבריאות הנפשית שלנו. לפי מאמר של ג׳ין טוונגי מהאטלניק. אמריקאים דוגמים כל שנה חצי מיליון בני נוער ובודקים את הבריאות הנפשית שלהם. עד שנת 2011-12 המצב היה יציב, אך מאז יש עליה חדה בדיכאון ובאובדנות בקרב בני נוער. מה קרה בשנים האלה? הסמארטפונים הפכו לחלק מהגוף שלנו. אנחנו יודעים שהמכשיר נותן לנו הרבה עוצמה, אבל מה הוא לוקח מאיתנו? לא רק את האמפתיה - אלא גם את הבריאות הנפשית שלנו.
- עד כמה אתה מאושר?
- מה אתה עושה עכשיו?
- על מה אתה חושב עכשיו?
המסקנה: מה שמנבא את האושר הוא התשובה לשאלה - where is your mind, והתשובה לשאלה ״מה אתה עושה עכשיו״ - לא מנבאת בכלל את האושר.
בנוסף - האנשים הכי מאושרים - הם אלה שהקשב שלהם נמצא במה שהם עושים. יש קשר בין קשב לאושר - ככל שאני יותר נוכח במה שאני עושה - אני יותר מאושר.האדם הראשון שהבין את זה היה הבודהה. הוא הבין שיש קשר בין סבל להסחות דעת, ובין קשב לאושר. המדע המודרני תיקף את האינטואיציה העתיקה הזו.
מאז 2011 יש לכולנו בכיס מכונה לחיסול הקשב שלנו. לפיזור תשומת הלב לכל מקום פרט לכאן ולעכשיו. יש סיבה לכך שהטכנולוגיה מצליחה לקחת מאיתנו את הקשב: בתרבות המערבית אף פעם לא לימדו אותנו שתשומת לב זה דבר חשוב. בודהיסטים יודעים את זה. מיכה מספר על קורטז, שכובש את מרכז אירופה, ומעמיס זהב על האוניות כדי לקחת אותו לספרד, והמקומיים לא עוצרים אותם - כי הם לא מבינים איזה שגעון יש לספרדים עם המתכת הצהובה הזו. הלקח מהאגדה הזו היא שמאוד קל לקחת מתרבות משהו שהיא לא מעריכה. נורא קל לפייסבוק ולגוגל לשאוב מהאנשים בתרבות המערבית את הקשב שלהם - כי הם לא מעריכים אותו. יש כן בעיה פסיכולוגית, שנשענת על בעיה טכנולוגית, אבל ביסוד - הבעיה היא תרבותית.
עסקת החילופין היא כפולה: קריסת האמפתיה, ואובדן הקשב והנוכחות. אנחנו לא מרגישים את האדם האחר, אבל אנחנו גם לא מצליחים להיות עם עצמנו בכאן ובעכשיו. זה יוצר בעיות מוסריות וגם פגיעה פסיכולוגית ברמת האושר.
מיכה טוען שהוא לא לודיסט. הוא לא סבור שניתן לנפץ את הסמארטפונים ולחזור לעולם שלפני המתקפה על האמפתיה ועל הקשב. אבל, הוא רוצה למקם את התגובה התרבותית למתקפה הזו - באמצעות השוואה לסיגריות.
- המדע גילה את הנזקים שבעישון ובעישון פסיבי.
- לקח זמן - ואז הממצאים המדעים חלחלו לחוקים, נורמות והרגלים חברתיים והיום המצב אחר.
מה קרה לאנשים שחיו בתקופה שבין המצאת הסיגריות ועד לריאקציה החברתית לעישון? הם עישנו הרבה פסיבית. זה המצב שבו אנחנו נמצאים כיום. לפני רגע הטכנולוגיה הזו הומצאה, המדע מתחיל לגלות את הבעיות, והחברה עדיין לא הגיבה.
דימוי אחר - הוא לא השוואה של הסמארטפונים לסיגריות אלא למהפכת המזון המהיר. אפשר לאכול אוכל - מאוד טעים, מאוד מהיר ומאוד זול. אמריקה מתמלא בjunk food. תוך עשר שנים מגלים שיש באמריקה משבר בריאותי: סכרת, השמנת יתר. ואז מתחילה תגובת נגד - של יותר מודעות לאוכל בריא.
קארל ניוברט אומר שאנחנו חיים כיום במהפכת ״תקשורת מהירה״ או ״תקשורת זבל״ שתיצור משבר נפשי. אבל אנחנו חיים בתקופה שהתגובה עדיין לא הגיעה.
הדרך להתמודד עם העישון, והמזון המהיר היא באמצעות הדיבור על הבעיות. אנשים דיברו על זה - ואז מצאו פתרונות. כדי לפתור את הבעיה הטכנולוגית אנחנו צריכים לדבר עליה. הבעיה - שקשה לדבר על זה - כי לא מספיק מבחינים בבעיה. מישל מקלהון יגיד שזה ״מדיום״, שהוא שקוף. אנחנו מדברים דרכו ולכן קשה לדבר ״עליו״. איך תתחיל שיחה על המדיום? כשננסח את הtradeoff - מאוד ברור מה הוא נותן לנו - צריך להתחיל ולנסח גם את מה שהוא לוקח מאיתנו.
הטרגדיה היא שאנחנו בתוך העסקה, אך לא רואים אותה, אלא רק חושבים שזו קידמה. מאוד קל להפסיד בעסקה שאתה לא מבין אותה.
שריל טרקל אמרה שהסמארטפון הוא משרת מצויין אבל אדון נורא. האתגר הוא לא לשבור את המכשיר אלא להשתלט על המכשיר.
* יש מצב ששגיתי בכתיבה של חלק מהשמות, מקווה לתקן בהמשך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה